יומנו של חולה אלצהיימר ובתו הוא מסמך אנושי ומרתק, המספר את סיפור התמודדותו של חולה אלצהיימר עם המחלה האכזרית. הספר כתוב כמעין יומן מנקודת מבטו של החולה, המכיר מקרוב את מחלת האלצהיימר מתוקף היותו מתנדב במעון יום לקשישים דמנטיים. ההגשה הספרותית המיוחדת משלבת כתיבה בגוף ראשון של האב עם כתיבה בגוף שני של בתו, המטפלת בו.

האותנטיות התיעודית והדרך שבה מתוארים הנפשות הפועלות, הדילמות והאירועים, מעלות בלב הקורא סוגיות חשובות ומעוררות מחשבה: כיצד באות לידי ביטוי בעת צרה מערכות יחסים מורכבות בין הורים לילדיהם? מי המטפל המועדף בהורה במקרה של סכסוך בין ילדיו? האם טיפול תרופתי טוב בהכרח מטיפול רגשי? האם כל אשפוז עדיף בהכרח על פני השארות בבית? האם תפיסת המציאות הסובייקטיבית של חולי אלצהיימר נופלת תמיד מהבנת המציאות של הבריאים הסובבים אותם?

לבת הממשיכה את כתיבת יומן אביה אין תשובות; היא רואה בפרסום יומנו קיום צוואה, המשך דרכו בחיפוש אחר פתרונות חדשים לתמיכה בחולה ובמשפחות, ושליחות גדולה עבור משפחות המתמודדות עם מחלה קשה של יקיריהן.