מִשְׁתַּנִּים

וּבַחֲלוֹף הַשָּׁנִים

מִיַּלְדוּת לִקְשִׁישׁוּת

מִשְׁתַּנִּים.

לִכְאוֹרָה, אוֹתוֹ אָדָם

אוֹתָן טְבִיעוֹת אֶצְבָּעוֹת

אוֹתוֹ מִסְפַּר זֶהוּת,

אַךְ שׁוֹנִים.

מִשְׁתַּנָּה הָאִישִׁיּוּת.

וּכְכָל שֶׁהַשָּׁנִים נוֹקְפוֹת

כַּמָּה יֵשׁוּיוֹת

מִשְׁתַּלְּבוֹת

מִתְנַגְּשׁוֹת,

אָדָם בִּגְבוּרוֹת

נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ

סֻלָּם שֶׁל דְּמוּיוֹת

מֵהֶן עוֹלוֹת

מֵהֶן יוֹרְדוֹת.  

אלה ורקר, ד"ר לבוטניקה, ירושלמית מלידה עד שיבה.

זהו ספר השירה השני שלה אחרי "שלכת"
(קונטנטו דה סמריק, 2012).