את הזהות היהודית אפשר לראות בדימוי של מבנה בן שלוש קומות – תחתית, אמצעית ועליונה.

האסכולה הפסיכו-דינמית בפסיכולוגיה האירה את הקומה התחתונה שבנפש האדם ב"אור" היצרים, הדחפים והתאווֹת; האסכולה הקוגניטיבית האירה את הקומה האמצעית באור האינטלקט, ההכרה והחשיבה; חיבור זה מבקש להאיר את "הקומה העליונה" באור עליון – הוא הממד הערכי-רוחני.

מכוחה של הארה זו יוארו גם הקומות האחרות וכל המבנה כולו. מטרתו העיקרית של מחקר זה היא לאתר את המרכיבים הייחודיים של הזהות היהודית – אלה היוצרים את הרובד העליון, הרובד הרוחני, במבנה הנפש – ולהאיר פן אחר בזהות זו, נוסף על הפנים שהוארו על ידי התיאוריות הפסיכולוגיות הקלסיות.

הזהות היהודית, שבימים עברו לא היה צורך לדון בה, עומדת היום במרכז הווייתו של העולם היהודי, והיא בבחינת מפתח להגדרת המושג "חינוך יהודי". החיבור שלפנינו מוקדש לבירור התפתחותה של הזהות היהודית ולהגדרת תפקידם של המחנכים בבניין זהותו של הילד היהודי על יסודות השקפתיים ופסיכולוגיים. הספר דן בשלבי התפתחות האדם למן "החוויה האמהית" עד לסוף ההתבגרות, ובוחן את ממדיה של הזהות היהודית תוך סקירת הגישות השונות הרוֹוחות בזמננו והדגשת אחריותם של ההורים לבניין הזהות של ילדיהם. יש בספר זה תרומה ניכרת ביותר לחינוך היהודי בימינו, שכן הוא מציג ברמה מדעית, תוך ביסוס פסיכולוגי חסר דופי, ובבהירות, את עיקרי יעדיו ומטרותיו.

פרופסור משה ארנד (ז"ל), אוניברסיטת בר-אילן.

החיבור שלפנינו הוא פרי מחקר מקורי ויצירתי שעיקרו חיבור ומיזוג בין ממצאי מדע הפסיכולוגיה לבין עקרונות ומושגי יסוד של המחשבה היהודית-תורנית. דבר זה מלמד על בקיאות רבה וידע מעמיק בשני תחומי הדעת הללו, שהמחבר נתברך בהם. פרופסור ועקנין אף מחדש דרכים, בכישרון וביצירתיות, במלאכת אריגה עדינה זו. השימוש שלו במושגים פסיכולוגיים תוך כדי קריאה של מקורות תורניים הוא מקורי ומשכנע. בביקורתו על גישתו של פרויד, מצטרף פרופסור ועקנין לשורה ארוכה של פסיכולוגים בעלי שם שחלקו על פרויד בסוגיות המרכזיות של משנתו הפסיכולוגית.

מעל לכל, הטענה: "עיצוב זהות או חינוך לזהות אין משמעו רק להביא את התלמיד לבטא את מה שיש בו אלא גם ובעיקר ליצור בו את מה שאין בו" (עמ' 31), היא טענה הזוכה לאישוש רב בחיבור שלפנינו וראויה להישמע ביתר שאת בימינו אלה. נראה לי שיש בעבודה זו תרומה נכבדת לפסיכולוגים, למחנכים ולהוגים הן במישור התיאורטי והן במישור המעשי.

פרופסור אהרן רבינוביץ,

אוניברסיטת בר-אילן.